'אין קיצור דרך לשום מקום אליו כדאי להגיע '

אתם חרוצים !

בדיקה של פריסת הכניסות לקריאה בידיעון זה, גילתה כי 21% מהקוראים
 אוהבים לעיין בו בין השעות 05:30 ו- 08:30 בבוקר!
 שינעימו לכם הציפורים, ויענג אתכם הקפה...
 

אל תעבירו מהר !

השבוע שוחחתי עם משתמשים ביתיים ובעלי ארגונים קטנים אחדים, שהתוודו בפניי. מסתבר שכל שבוע הם מחפשים -דבר ראשון- את הבדיחה שמופיעה בסוף הגיליון. אבל הפעם אל תעבירו מהר, כדאי לקרוא ריבוע זה.
למה? כי זו ההזדמנות להרשות לעצמכם פתרון מניעה אשר משמש גם בארגונים החשובים והעשירים.
אולי כבר סיפרתי לכם פעם שבקלטת של National Geographic על החתול הביתי, אומרים כי "החתול מאפשר לאדם את מותרות החזקת הנמר בביתו".  אז עם מוצר הדגל שלנו קורה הפעם משהו דומה: בצ'יף יוצאים במבצע הבא (לזמן מוגבל):

			BOS ב 24 תשלומים במחיר המחירון - ללא ריבית, ללא הצמדה.  מחיר המחירון, מחולק ל- 24 תשלומים חודשיים (כידוע לכם, מחיר רישיון התוכנה על פי נפח הגיבוי) הריבית עלינו!

פתרון גדול - כסף קטן

פרטי המבצע ומחירון

הבקר

הבקר (controller ולא- cattle) הינו מרכיב השולט על מעבר המידע מהמחשב אל המערכות היקפיות כגון מסכי תצוגה, מקלדות, מדפסות וכונני דיסקים, וחזרה.
לכל אחת ממערכות אלו נדרש בקר משלה.
בקרי המחשבים האישיים הם בדרך כלל שבב, או מעגל. כאשר מוסיפים למחשב תוספת (שלא נרכשה יחדיו), עלינו לאשר את התאמת הבקר לתקשורת עם תקני ההרחבה של המחשב- הבקרים יכולים להיות בעלי ארכיטקטורת  AT, PCI, או SCSI
בדיסק הקשיח, הבקר אחראי לקבל את פקודות הכתיבה אל והקריאה מ-הדיסק, ולתרגם אותן לפעולות שעל מרכיבי הדיסק לבצע. לבקר יכולת זיכרון מסוימת (מטמון), באשר לסדר הפעולות המתבצעות. כך, מתאפשר חסכון מסוים בזמן כאשר סדר הפעולות חוזר על עצמו.
עבודת הבקר נעשית בשלוש רמות : הבקר הפיזי - מניע את הזרוע אשר בקצה הראשים הקרואים/כותבים;
הבקר הלוגי - מנהל את זיכרון המטמון;
ה DMA - מתקשר עם המחשב. ב- DMA  או Direct Memory Access טמונה היכולת לכתוב ישירות לזיכרון הRAM של המחשב, תוך עקיפת פורט ה CPU האיטי לתיבה/קריאה.

DMA במחשבים האישיים יכולים להיות של 8 או של 16 ביטים.

(סתם לידע כללי)

הדיסק קשה...קשה...

דמות לובה הקופאית הטלביזיונית המגולמת על ידי טל פרידמן , הייתה אולי אומרת:

"אין מידע..., אין עבאדה..., הדיסקה הקשיחה קשה...,קשה.."

מול מקרים רבים של HARD ERROR שמגיעים למעבדה מדי חודש, Hard Error הינה שגיאת דאטה נפוצה, שמתאפיינת בכך שהיא מתרחשת בכל פעם שמנסים לקרוא מהדיסק. הסיבה לה, היא בדרך כלל פגמים בשטח הפיזי של פלטות הדיסק.

פגמים אלה יכולים להיות "מולדים", כאשר במהלך הייצור מפיק היצרן מדיה שאינה עונה על דרישות הפריט. אמנם מעט מאוד יחידות מאלו מוצאות את דרכן לפח האשפה. במקום, הן עוברות לסל המחזור. אכן, הן ממוחזרות ומופיעות בשוק כדיסקים בעלי נפח קטן יותר מנפחם המקורי, או "מציאות" במחיר נמוך.

לא תמיד נודע למשתמש שהמידע הכתוב נמצא באזור עם פגם, ורק בבואו לקרא את המידע מתקבלת השגיאה.

Hard Error יכול גם להופיע לאחר גרימת נזק לשטח הפלאטות בשל זעזועים, נפילות, "קפיצות" הראשים כתוצאה משינויים במתח החשמל, כיבוי פתאומי, רעידות אדמה, ועוד.

מה לעשות ? - לא לעשות!

לא לנסות שוב ושוב ושוב - כבר הבנו את הפרינציפ

לא להריץ תוכנות שחזור - הן לא יועילו מפני שהתקלה פיזית...

לא לפתוח את הדיסק - קודש הקודשים - אסור !!!

מה כן לעשות? לבדוק את אחריות היצרן ולהביא את הדיסק למשווק.

אם פגה האחריות - ....להגיד קדיש.

ב'סדר ?

עם צריכים את המידע - זה כבר סיפור אחר.

בהילטון תל אביב

בהילטון תל אביב התקיים השבוע כנס מאוד מכובד ומעניין. החברות הבולטות בלטו, האחרות לא הגיעו, המי ומי של ה- DRP  הישראלי היה שם - עולם הולך ונעלם.
אבל...באחת ההרצאות נפלט למרצה משפט חושפני... (שערורייה!). ההלם מנע מכתבנו לרשום אותו מילה במילה, אבל רוח הדברים הייתה הבאה:

"...הלא כולם יודעים כי כשליש מהגיבויים אף פעם לא חוזרים!"

שום דממה לא אחזה בקהל - בישראל אנחנו, לא באנגליה המכופתרת ולא ביפן המנומסת.
מיד נשמע קול עליז וסחבקי מכיוון המליאה שהעיר:

 "הלא כולן תוכנות גיבוי, ולא תוכנות שחזור"!

הללויה, חברים: אחרי שנים של הסברים, סוף כל סוף הרעיון תפס. לא לשווא הקדשנו את מיטב העשייה. מישהו - בנוסף לצ'יף - העיז להכריז כי המלך ערום.

מובטחת נשיקה למי שיזדהה כמשיב האמיץ. שיבוא לפדות אותה במערכת.
 

מקוון?

לפני שבועיים שאל ידיד להבדל בין הגיבוי המקוון שספקים רבים מציעים בימינו, לבין פתרון ה- BOS המוצע על ידי צ'יף. הנה סיכמנו עבורו ועבורכם בראשי פרקים, להלן:
 

 שיווק

שיווק טוב דורש כשרון מולד. מי שאין לו את זה, יכול רק לפנות לכלים שמלמדים בקורסים, בתוספת מאמץ מיוחד. או להקדיש את חייו להתמחות במחשבים. כמעט בטוח שראיתם כבר פעם את הצ'יזבט הבא. אירועי השבוע הביאו אותו לכותרות.

"What does it mean to give MORE than 100%? Ever wonder about those people who say they are giving more than 100%? We have all been to those meetings where someone wants you to give over 100%. How about achieving 103%? What makes up100% in life?
Here's a little mathematical formula that might help you answer these questions:
If :  A B C D E F G H I J K   L  M N O P  Q R  S T  U  V W X Y  Z 
Are represented as : 
1 2  3  4   5   6  7   8  9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 
Then:      H-A-R-D-W-O-R-K
                  8+1+18+4+23+15+18+11 = 98%  
And          K-N-O-W-L-E-D-G-E
                  11+14+15+23+12+5+4+7+5 = 96%
But,         A-T-T-I-T-U-D-E 
                  1+20+20+9+20+21+4+5 = 100%
And,        B-U-L-L-S-H-I-T
                 2+21+12+12+19+8+9+20 = 103%
Moreover, see how far ass kissing will take you.
              A-S-S-K-I-S-S-I-N-G
                1+19+19+11+9+19+19+9+14+7 = 118% 
So, one can then conclude with mathematical certainty that While Hard work and knowledge will get you close, and, Attitude will get you there, Bullshit and Ass kissing will put you over the top"

תודה לגרי מנדלסון

הפרט הקטן - גדול יהיה
 

תחרות בין חברות, ישראלים שחוזרים מחו"ל עם חוויות שירות נעימות, המועצה לצרכנות ועוד, מצליחים בהדרגה לעלות את רמת השירות והחיים באצרנו הקטנה.
לא תמיד השיפור מיושם כמכוון, מסיבות אנושיות ותרבותיות. כך למשל, העובד/ת בדלפק הדואר, הבנק, או משרד ציבורי כלשהו, שקרא/ה -יתכן- את כל פרק השירות ללקוחות בתקנון, עדיין מרגיש/ה חופשי/יה לחטט בקול רם בענייני הלקוח - מול האוזניים הפעורות של התור כולו. אולי 'הדג מסריח מהראש', אבל גם לכל אורך עמוד השדרה: סביר כי אותו פקיד מקבל השפלות פומביות ממנהלו, וזה ממנהלו שלו, וכן הלאה. כמו במשפחה, הקטנים מחקים את הגדולים, והגדולים יכולים לעשות שימוש לרעה בסמכותם... כדי להרגיש גדולים.
שמעו נא יועצי תדמית ארגונית (וגם אתם, גברת רבקה ומר יעקוב): דיסקרטיות היא אולי פרט קטן בדרישות תפקידם של עובדים עם קהל...אבל הוא יכול לעשות את כל ההבדל.

 פרט קט בבנק-קט

עשיתם פעם "הפקדה של צ'קים באל תור"?. מעניין למה יש אנשים שקוראים לזה "הפקדה אוטומטית"...ביד יש לכתוב את הפרטים, לתלוש את הספח, להדביק ולשלשל את המעטפה. פקיד פותח ידנית את התיבה, שולף באצבעות את המעטפה, פותח אותה ומקליד את הפרטים לחשבון. הדבר היחיד שקורה באופן אוטומטי, הוא האוברדרפט.
בכל מקרה, יש הבדל בין מעטפות ההפקדה הללו מבנק לבנק. שימו לב לפרט הקטן, לתשומת הלב וליחס של הבנק ללקוח: איזה עותק נשאר בידי המפקיד? בבנק מסוים נשאר העותק השלישי ואחרון, זה בו האותיות בקושי קריאות אם לא חרשתם ברינה. בבנק אחר, העותק למפקיד הוא הראשון, העליון, המקור והברור ביותר. גם כאן, אפשר להרגיש כי הפרט הקטן עושה את כל ההבדל.

הפרט לקטן
 

לפני כשבוע, קיבלנו פנייה תרבותית ובטוב טעם-לשם שינוי- מאתר פורנו ישראלי. זה היה נחמד, וזה הלך ככה:

  "Subject: מבקשים אישור

מבקשים אישור לשלוח לכם חומר פרסום אודות

 www.????????.co.il

 האתר מיועד למבוגרים בלבד

 זו הודעה חד פעמית. במידה ולא תאשרו משלוח חומר פרסומי אנו לא נפנה אלכם יותר"

חבל שבאותו אתר מתפרסמים בין היתר גם כדורים לגרימת תופעות כאלה ואחרות. תכשירים רפואיים או כמעט רפואיים (לרפויים) -אין לקחת ללא המלצת רופא!, בדיוק כמו שלא מכניסים למחשב תוכנות בלי אבא ואימא מהאינטרנט, ולא חופרים עם חפצים מוזרים בקרבי החומרה (ראו כתבה בשבוע הבא)
 

אין פרט

"בטיסה לפולין נשמעה צעקה: "יש פה רופא?!" אחד הנוסעים פונה אל הצועקת ואומר לה שהוא רופא, אז היא אומרת לו: "אולי אתה רוצה להכיר את הבת שלי?".
אין בסיפור כל קשר לפרטים קטנים, והוא גם ישן כמו סטטוסקופ המעבדה שלי, אבל היה שווה לחלוק אותה איתכם - אין ספורט בריא יותר מחיוך, לשרירי הפנים.
 

המפרט הקטן

• מערכת מחשב אמינה
• מעבד 1Ghz ומעלה
• זיכרון 128MB ומעלה
• מערכת הפעלה Win2000 או WinXP מסוג PRO

• דיסק קשיח בנפח מתאים לנפח המידע אותו יש לאבטח + נפח יתיר של לפחות 30%

עם מפרט פשוט זה, אתם מוכנים להתקנת BOS ושיבוא אחר כך המבול. מערכת דה-לוקס לאחזור יומ-יומי ולשעת אסון של המידע הארגוני. שאלות?: כתוב לנו

הפרס הקטן

מבטיח בדיקת מעבדה חינם אין כסף. ושוב, חדשות לבקרים מאמצים גופים אלו ואחרים שיטות הנהוגות במקומות אחרים. הפרט הקטן שיש לבדוק כדי להפוך את הצעתם לברת השוואה, הוא: האם הם עומדים בקריטריון היושרה? האם מחיר הבדיקה לא יתווסף אלינו בהמשך? אז, שינו לנו את הסעיף בחשבונית, אבל מן הארנק זה יוצא גם ככה, וגם ככה...
תעזבו כסף. לפעמים אנו תלויים במידע ש"אין לו מחיר", כי ערכו בעינינו אף עולה על כל הוצאה הגיונית. אז למה שלא נעשה צעד בזמן לשמור עליו?